אומנים דו פרצופיים (או דר’ ג’קיל ומר הייד) מאת ז’אן כהן*

For English version, click here.

אך הדבר מקבל זווית שונה, היות וכנראה מר קוציראס אינו ידידה של ישראל במיוחד. הייתי אפילו מעז לומר שהוא ככל הנראה נגד ישראל אם אקח בחשבון את התנהגותו בחודש נובמבר 2015.

אז מר קוציראס יחד עם הזמרת גב’ הלני צליגופולו הוזמנו על השגרירות ישראל ביוון להופיע בקונצרט שהיא ארגנה, יחד עם הזמר והיותר הישראלי עידן רייכל.

שעות ספורות לפני תחילת ההופעה שני האומנים היוונים ביטלו את הופעתם. הסיבה לא נודעה מעולם, לפחות רשמית, היות ולא פורסמה שום הודעה.

מפרסומים שונים באותה תקופה בבלוגים ואתרים אנטי ישראליים נבעו שתי גרסאות לגבי החלטתם: ביטול הופעתם הייתה קשורה באי הסכמתם למדיניות ישראל, הקשורה בעזה ובפלסטינאים בכלל או כי האומן הישראלי פיאר את צה”ל כמה ימים קודם, עובדה שלגבי שני האומים היוותה חטא בל יעבור.

ההתייחסות שלי אינה לא למר קוציראס ולא גב’ צליגופולו, ובטח לא בהתנהגותם הבלתי מקצועית לבטל את הופעתם שעות ספורות לפני תחילת הקונצרט. עובדה אחרונה זו מהווה נושא למחשבה עבור בעלי המועדונים שהם ירצו להחתימם להופעות.

הנושא שלי הם האומנים הדופרצופיים.

אותה התנהגות הראו בעבר ,רק צורכי אזכור, אומנים היוונים נוספים. מיקיס תאודוראקיס, המחזאי והסופר יעקובוס קמפנליס (הבלדה של מאוטהואזן) אשר ביקש שלא יועלו יצירותיו מעולם בישראל עד שהוא שמע על השכר והסכים.

נזכיר את “בנו של עם” סטליום קזנד’גיס אשר בפני בית משפט יווני ולאחר הדיון בראיון טלוויזיה אמר ” רק אני וערפאת נלחמים ביהודים”….

ויורגוס דאלארס שכל כך הרגיז את הקהל הישראלי בהשתתפותו הכמעט קבועה בקונצרטים נגד ישראל. עובדה זו גרמה לרבים בישראל לשבור את תקליטיו ברחובות.

כולן הם מוכנים לנסוע לישראל כדי להגדיל את חשבון הבנק שלהם, אך אינם ששים לומר ולו מילה טובה אחת על ישראל עם שובם, אך הם חשוקים להשתתף בכל פעילות אנטי ישראלית נגד “המדינה רוצח”. כנראה מישהו צריך להזכיר להם שאת “החבל אי אפשר לתפוס בשתי קצותיו” ….

למען הצדק ההיסטורי אני חייב להזכיר כאן את הזמרת האהובה לקהל הישראלי בשנות ה – 80 של המאה הקודמת, אלפידה. מהיודע לי, יתכן שיש גם אחרים, הייתה זו היחידה שאם שובה ליוון ספרה ופיארה את ישראל ועוד התקופה שביוון גם “האבנים” היו נגד ישראל.

אני שואל את עצמי האם כל האומנים הדופרצופיים הנ”ל, ואני בטוח שקיימים רבים אחרים פחות ידועים, איך בעמדם מול המראה בבוקר מתרצים את מעשיהם?

מה מצפונם אומר? על מי הם “עובדים” על הישראלים או על הפלסטינאים? כנראה על שניהם ואולי הם חושבים שתפסו “פראיירים” את שניהם בטרם מעיפים מבט חטוף בחשבון הבנק שלהם, מלאי סיפוק.

אני מכבד יותר את האנטי ישראלים האמתיים אשר נלחמים במדינת ישראל ישירות וללא הערות ביניים והסתייגויות, מאשר סוג כזה של אומנים אשר רוצים “הן את כלב שבע והן את אוכל שלם”…

ואם כבר, מדובר בעניין של אתיקה גם אם “הבוכטות הן עבות”.

*ז’אן כהן הוא עיתונאי וכתב קול ישראל ביוון

Advertisements

Thessaloniki: Exhibition banner vandalized with antisemitic graffiti

Τhe exhibition “Shared Sacred Sites in the Balkans and the Mediterranean”, a collaboration between the Macedonian Museum of Contemporary Art, the Thessaloniki Museum of Photography and the Municipality of Thessaloniki, opened on September 23rd.

Only hours after the exhibition opening, the banner outside the venue had been vandalized with antisemitic (“Jews out”) and far-right (“Fatherland, religion, family”) graffiti.

Thessaloniki_vandalized_banner_2017

Thessaloniki, September 2017 / Photo courtesy of Iosif Vaena

Λεών Κοέν: Από την Ελλάδα στο Μπίρκεναου

Leon_Cohen_Kyanavgi

ΛΕΩΝ ΚΟΕΝ – ΑΠΟ ΤΗΝ ΕΛΛΑΔΑ ΣΤΟ ΜΠΙΡΚΕΝΑΟΥ

Η εξέγερση των εργατών στα Κρεματόρια

Τον Απρίλιο του 1944, ο Ελληνοεβραίος Λεών Κοέν πέρασε την πύλη του Άουσβιτς. Κατά την παραμονή του στο στρατόπεδο, εξαναγκάστηκε να ενταχθεί στο δυναμικό της ειδικής μονάδας εργασίας που ήταν υπεύθυνη για την απομάκρυνση των σορών από τους θαλάμους αερίων και για την καύση τους στα κρεματόρια.

Η ιδιότητα του Λεών Κοέν ως μέλους της Ζόντερκομάντο καθιστά την αυτοβιογραφία του ένα συγκλονιστικό ντοκουμέντο, που μας γνωστοποιεί τις λεπτομέρειες της σκοτεινότερης σελίδας του εικοστού αιώνα, όπως τις έζησε ο ίδιος. Αποτελεί, επίσης, μια από τις ελάχιστες μαρτυρίες για τη μέρα που οι κρατούμενοι βρήκαν το θάρρος να ορθώσουν το ανάστημά τους και να εξεγερθούν στη ναζιστική φονική μηχανή, επιλέγοντας να πεθάνουν ελεύθεροι και με τους δικούς τους όρους.

Το πρώτο μέρος του βιβλίου αποτελείται από τις χαμένες μέχρι πρόσφατα και ανέκδοτες μέχρι σήμερα σημειώσεις του συγγραφέα, ενώ το δεύτερο μισό είναι μετάφραση του εξαντλημένου αγγλικού πρωτότυπου.

Το βιβλίο είναι διαθέσιμο στα βιβλιοπωλεία από τη Δευτέρα 25 Σεπτεμβρίου 2017.

σελίδες: 184 | isbn: 978-618-82909-4-5 | τιμή: 13,30€

Πηγή: Εκδόσεις Κυαναυγή

Continue reading

The two face artists

The two face artists
by Jean Cohen

Cohen.gr Friday 8.9.2017

I read that well-known Israeli singer Jasmine Levy has invited Greek singer Yiannis Kotsiras for a series of three concerts in Israel on the 25th 26th and the 28th of October this year. So far so good.

The wheels start coming off the wagon, when you realize that Kotsiras is not exactly what could be called pro-Israeli. On the contrary. Taking under consideration his behavior on the 25th of November 2015 I would classify him as anti-Israeli.

At the time Mr Kotsiras along singer with Eleni Tsaligopoulou were invited to appear at a concert organized by the Israeli embassy in Greece along with Israeli singer Idan Raichel.

A few hours before the opening of the concert the two Greek artists canceled their appearance. Exactly why they canceled was never explained, officially at least, since no announcement was made by the two singers.

Yet, from various posts on anti-Israeli blogs and sites, one could arrive to one of two conclusions, either they canceled because they disapproved of the treatment of Palestinians in Gaza, or they canceled because a few days before Israeli singer Raichel complimented the IDF, an act considered by them an abomination!!!

But the subject of this article is not Kotsiras or Tsaligopoulou, not even their unprofessional conduct of canceling their appearance a few hour before the curtain went up. As a matter of fact, their conduct should concern any music hall that would want to hire them in the future.

My subject is the two face Greek artists.

They are all willing to perform in Israeli and see their bank accounts get bigger and bigger, but they are very unwilling to say anything good about Israel once they return. On the contrary, they are more than willing to participate in any anti-Israeli activity be that a rally, a performance, or a mass protest against the “murderous state” Somebody must remind them of the saying “you cannot serve two masters”

Then same behavior can be found, by other artists as well, to name a few. Mikis Theodorakis (composer of Zorba the Greek) play writer Jacob Kampanelis (writer of the Ballad of Mauthausen) who declared publicly that he will never allow his work to be performed in Israel, until of course a few years  later he heard the figure involved and agreed.

Not to mention Stelios Kazantzidis who appearing in a Greek court and latter also on TV said “only I and Arafat are fighting the Jews”

Should I remind you of George Dallaras that so angered the Israeli public by his standard appearance in so many anti-Israeli concerts that they started breaking his records in public.

In all fairness I must remind my readers that the darling of the Israeli public Greek singer Elpida was the only one that I know of, there might be others too, that every time she came back from a concert in Israel she had nothing but praises for the country. And let us not forget that the 80’s was the most dark and frightening decade for Greek Israeli relations.

I wonder all these two face artist, and I’m sure there are more, what do they think when they look themselves in the mirror in the morning. How do they rationalize this kind of behavior?

What does their conscience say? Who do they think they are playing for fools? The Israelis or the Palestinians? Most probably they are sure they played both sides for suckers, before taking a quick glimpse at their fat bank account.

I have much more respect for the genuine anti-Semitic and anti-Israelis that are fighting Israel, with no “buts, reservations, footnotes etc.” than these kind of artists that want to “have the cake and eat it too”

After all it is a matter of personal ethics and morality regardless of the amount of money.

Οι διπρόσωποι καλλιτέχνες

Cohen.gr Παρασκευή 8.09.2017
Του Ζαν Κοέν

Δημοσιεύτηκε ότι η γνωστή Ισραηλινή τραγουδίστρια Jasmine Levy προσκάλεσε τον κ. Γιάννη Κότσιρα στο Ισραήλ για μια σειρά τριών εμφανίσεων μαζί της στις 25, 26 και 28 Οκτωβρίου. Μέχρι εδώ όλα καλά.

Εκεί που αρχίζει να στραβώνει το πράγμα είναι πως, από ότι φαίνεται, ο κ. Κότσιρας δεν είναι ιδιαίτερα φιλο-Ισραηλινός. Μάλιστα, θα σημείωνα πως είναι μάλλον εναντίον του Ισραήλ αν κρίνω από τη συμπεριφορά του τον Νοέμβριο του 2015.

Τότε, ο κ. Κότσιρας, μαζί με την κ. Ελένη Τσαλιγοπούλου είχαν προσκληθεί από την Ισραηλινή Πρεσβεία της Ελλάδα να εμφανιστούν σε μία συναυλία που είχε διοργανώσει και που θα εμφανιζόταν και ο Ισραηλινός τραγουδιστής Idan Raichel.

Λίγες ώρες πριν αρχίσει η συναυλία, οι δύο Έλληνες καλλιτέχνες ακύρωσαν την εμφάνισή τους. Το γιατί δεν το μάθαμε ποτέ, επισήμως τουλάχιστον, αφού δεν έβγαλαν καμία ανακοίνωση.

Από διάφορα δημοσιεύματα της εποχής στα αντί ισραηλινά blog και σελίδες, προέκυψαν δύο εκδοχές για την απόφαση τους: ή ακύρωσαν επειδή δεν συμφωνούσαν με την πολιτική του Ισραήλ, σχετικά με τη Γάζα και τους Παλαιστίνιους, ή διότι ο Ισραηλινός τραγουδιστής είχε εξάρει τον Ισραηλινό στρατό μερικές μέρες πριν πράξη, γεγονός που θεωρήθηκε από τους δύο καλλιτέχνες έγκλημα καθοσιώσεως!!!

Το θέμα μου όμως δεν είναι ούτε ο κ. Κότσιρας ούτε η κ. Τσαλιγοπούλου, ούτε καν η αντιεπαγγελματική τους συμπεριφορά ακυρώνοντας την εμφάνισή τους λίγες ώρες πριν την έναρξη της συναυλίας. Το τελευταίο, μάλιστα, ας το κρίνουν οι πίστες που θα τους προσλάβουν.

Το θέμα μου είναι οι διπρόσωποι καλλιτέχνες.

Την ίδια συμπεριφορά έχουν επιδείξει, για να ονομάσουμε μόνο μερικούς, στο παρελθόν και άλλοι καλλιτέχνες. Ο Μ. Θεοδωράκης, ο θεατρικός συγγραφέας Ιακ. Καμπανέλης (η μπαλάντα του Μαουτχάουζεν) που είχε ζητήσει να μην παιχτεί ποτέ στο Ισραήλ το έργο του μέχρι που άκουσε τι αμοιβή θα υπάρξει και δέχτηκε.

Να θυμίσουμε τον Στέλιο Καζαντζίδη ο οποίος ενώπιον ελληνικού Δικαστηρίου και μετά την δίκη σε τηλεοπτική συνέντευξη είπε: “Μόνον εγώ και ο Αραφάτ πολεμάμε τους Εβραίους”….

Για να μην αναφέρω τον Νταλάρα που τόσο νεύριασε τον ισραηλινό λαό με τη μόνιμη σχεδόν συμμετοχή του σε αντί-Ισραηλινές συναυλίες. Το γεγονός αυτό ώθησε αρκετούς Ισραηλινούς να σπάνε τους δίσκους του στον δρόμο.

Όλοι τους είναι πρόθυμοι να πάνε στο Ισραήλ για να μεγαλώσουν τους τραπεζικούς τους λογαριασμούς, αλλά όχι μόνον απρόθυμοι να πουν μια καλή κουβέντα για το Ισραήλ άμα τη επιστροφή τους, αλλά τουναντίον είναι πρόθυμοι να συμμετάσχουν σε οπουδήποτε αντί-Ισραηλινή εκδήλωση «για το κράτος-δολοφόνο». Κάποιος θα πρέπει να τους θυμίσει την ελληνική παροιμία «ή παππάς παππάς ή ζευγάς ζευγάς.»

Εδώ για το δίκαιο της υπόθεσης πρέπει να θυμίσω την αγαπημένη των Ισραηλινών στη δεκαετία του 80, Ελπίδα. Αυτή ήταν η μόνη που εγώ ξέρω, μπορεί να υπάρχουν και άλλοι, που κάθε φορά που γύριζε έλεγε τα καλύτερα και μάλιστα στη δεκαετία του 80 «που τα έσκιαζε η φοβέρα και τα πλάκωνε η σκλαβιά» όσον αφορά το Ισραήλ.

Αναρωτιέμαι όλοι αυτοί οι διπρόσωποι καλλιτέχνες, και είμαι σίγουρος υπάρχουν και άλλοι λιγότερο γνωστοί, όταν σηκώνονται το πρωί και βλέπουν τον εαυτό τους στον καθρέφτη πως δικαιολογούν την πράξη τους αυτή;

Τη λέει η συνείδηση τους; Ποιους κοροϊδεύουν τους Ισραηλινούς ή τους Παλαιστίνιους; Μάλλον και τους δύο και ίσως να σκέφτονται ότι πιάσανε «κότσο» και τους δύο, πριν ρίξουν μια φευγαλέα ματιά στο τραπεζικό τους λογαριασμό, όλο ικανοποίηση.

Έχω πολύ περισσότερο σεβασμό στους γνήσιους αντί-Ισραηλινούς που πολεμάνε το κράτος του Ισραήλ χωρίς ναι μεν αλλά, υποσημειώσεις και επιφυλάξεις, παρά στους καλλιτέχνες αυτής της μορφής, που θέλουν «και την πίτα ολόκληρη και το σκύλο χορτάτο».

Αν μη τι άλλο είναι θέμα ήθους και ας είναι “πολλά τα λεφτά Άρη”.

School visits to the Jewish Museum of Thessaloniki are not welcomed by all educators and parents

800px-Jewish_museum_thessaloniki_sign

Source: Wikipedia

Via pri.org

[…] But the mayor [Boutaris] and his efforts have received pushback.

Among other initiatives, the mayor has been promoting public school visits to the existing Jewish Museum of Thessaloniki.

In 2014, about 700 students visited the museum annually; today that figure has soared to more than 7,000, according to museum director Erika Perahia Zemour, a development not welcomed by all educators and parents.

“We have teachers who have told us that they have problems with the parents of kids they bring to the museum,” Zemour said. “Yesterday, for example, I had a teacher from … an area of Thessaloniki that votes 15 percent Golden Dawn, and one of the parents told him ‘Why are you teaching the kids these things? The Holocaust doesn’t exist. It never happened.’”

The mayor credits much of that push-back to anti-Semitism. According to a 2014 survey by the Anti-Defamation League, Greece is the most anti-Semitic country in Europe.

But those within the Jewish community say the mayor’s efforts are making a difference.

“Certainly things have changed since the mayor changed. Minds have been opened and the mayor has done a lot of work so that people can realize the history of the city,” Zemour said. “Finally something is happening. We are making some progress.”

08/08/2017: Αντισημιτική, συνωμοσιολογική ανάρτηση της Ραχήλ Μακρή στο Facebook

Υπενθυμίζουμε παλαιότερο σχόλιο (2014) της Ρ. Μακρή για τη στάση του δημάρχου Θεσσαλονίκης απέναντι στη “Χρυσή Αυγή”.

Makri_targets_Boutaris

RACIST CRIMES WATCH

Αντισημιτική, συνωμοσιολογική ανάρτηση της Ραχήλ Μακρή στο Facebook

rachel

View original post